עלינו | היסטוריה

השימוש בכלבים להנחיית אנשים עיוורים נפוץ כיום בכל הארצות המערביות
המודרניות, אך רעיון זה אינו חדש. קיימות הוכחות לקיומם של כלבי נחייה לעיוורים עוד מלפני כמעט 2,000 שנה. תמונה על קיר בשרידים של העיר פומפיי העתיקה מתארת אדם עיוור הנעזר בכלב נחייה ויש עדויות נוספות שכלבים עזרו לאנשים עיוורים אף לפני כן! בעידן המודרני בתי ספר לאילוף כלבי נחייה נוסדו באזורים שונים בעולם לאחר מלחמת העולם הראשונה כדי לספק פתרון ניידות לחיילים שנפצעו במלחמה. בשנים אלו נוסדו בתי ספר בארצות הברית ובאירופה, וכיום קיימים בתי ספר במדינות רבות בעולם המערבי. בתי הספר ברחבי העולם מאוחדים בפדרציה בינלאומית לבתי ספר לכלבי נחיה, ופועלים בשיתוף פעולה לקידום ידע, שיטות אימון, ואף החלפת כלבי רבייה דרך

בית הספר הראשון לכלבי נחייה בישראל נוסד בשנות ה-50 בקרית חיים ע”י פרופ’ רודולפינה מנצל, מי שהיתה חלוצה בתחום הכלבנות בישראל.
בשנת 1953 הקימה תמר פרקינס את אגודת העיוורים הנעזרים בכלבי נחייה. היום אגודה זו נקראת “צמד” והיא ממשיכה לפעול לטובת הנעזרים בכלבי נחייה. הארגון מספק סיוע באחזקת הכלבים, והעברת חוקים בכנסת המונעים אפלייה נגד עיוורים הנעזרים בכלבי נחייה ומאפשרים כניסת כלבי נחייה לכל מקום ציבורי.
אחרי סגירת בית הספר של פרופסור מנצל בתחילת שנות ה-70 עיוורים ולקויי ראייה שחפצו להיעזר בכלב נחייה נאלצו לנסוע לחו”ל כדי לקבל כלב. הם היו צריכים לעמוד בפני וועדה שתאשר את הנסיעה, לשלוט בשפה האנגלית ולהתנתק מהמשפחה ומהסביבה המוכרת. כשהעיוור חזר לארץ עם הכלב לא הייתה כתובת נגישה לצורך קבלת ייעוץ. לעתים עיוורים המשיכו לעבוד עם כלבים מזדקנים במקום להתמודד שוב עם קשיי הנסיעה לחו”ל לצורך קבלת כלב חדש.

המרכז הישראלי לכלבי נחייה התחיל כחלום של נח בראון- צנחן צעיר בצה”ל שהיה חובב טבע ובעלי חיים ואימן כלבים במסגרת שירותו הצבאי. כשנח סיים את השירות הצבאי הוא החליט להמשיך לעבוד עם בעלי חיים והצטרף לרשות להגנת הטבע, אך הרצון שלו היה לשלב את אהבתו לבעלי חיים עם עזרה לאנשים. נח גילה שאין שום בית ספר בישראל שמספק כלבי נחייה לישראלים עיוורים ולקויי ראייה והחליט להקדיש את חייו להקמת בית ספר לכלבי נחייה בארץ. הוא נסע לארצות הברית בתקווה ללמוד אימון כלבי נחייה ובכך להגשים את חלומו להקים בית ספר לכלבי נחייה בישראל.
נח פנה למוסדות וארגונים רבים בארצות הברית וביקש שיסייעו לו להפוך למאמן לכלבי נחיה, אך הפניות שלו נפלו על אזניים ערלות. החיפושים שלו הובילו אותו לקונסוליה הישראלית בניו יורק, שהפנתה אותו לנורמן לבנטל – איש עסקים ופעיל בקהילה היהודית. השניים נפגשו בבית משפחת לבנטל בפנסילבניה בערב חנוכה, 1986. נורמן מיד נרתם לחזון של נח להקים בית ספר לכלבי נחייה בישראל, וסלל את הדרך להכשרתו של נח כמאמן כלבי נחייה. באותו הזמן אשתו של נח אורנה, למדה כיצד להקים ולנהל גרעין רבייה. השניים נסעו לאנגליה להמשיך את לימודיהם ובשנת 1991 חזרו לארץ והחלו בייסוד בית הספר לכלבי נחייה. המרכז התחיל לפעול מבית שכור בכפר ידידיה שליד נתניה. נתרמו שתי כלבות נחייה הראשונות והלקוחות העיוורים הראשונים הגיעו להכשרה והתגוררו בבית יחד עם נח ואורנה. בית ספר בארצות הברית תרם למרכז שתי כלבות רבייה ונוצר גרעין הרבייה הראשון. באותה התקופה נורמן לבנטל הקים ארגון ללא מטרות רווח כדי לגייס כספים למימון פעילות המרכז ובהמשך אף נוסד ארגון ידידים לגיוס משאבים בבריטניה.

בשנת 1994 נרכשה חלקת אדמה חקלאית סמוך למושב בית עובד והמרכז עבר למשכנו הקבוע. הכלבייה הראשונה נבנתה ונרכשו קרוונים ששימשו כמשרדי המרכז ומגורי המתלמדים בקורס ההכשרה לקבלת כלב נחייה. בשנת 2001 התקבלה תרומה נדיבה מהגברת אליזבת קיי מלונדון שאפשרה בניית מבנה ייעודי מרכזי בבית עובד, המונגש במלואו לאנשים עיוורים או לקויי ראיה.

מאז היווסדו, יצר המרכז הישראלי לכלבי נחייה למעלה מ 750 צוותים של עיוורים וכלבי נחייה. המרכז הוא היחיד מסוגו במזרח התיכון והלקוחות שלו כוללים ישראליים מרקע אתני, דתי ותרבותי שונה, נכי צה”ל ועולים חדשים. המרכז הישראלי לכלבי נחייה קיבל חברות מלאה בפדרציה הבינלאומית לכלבי נחיה ובארגון הגג של כלבי השירות והוא נחשב לחלוץ בשיטות אימון מתקדמות. תוכנית האימונים שלנו משמשת כמודל לבתי ספר אחרים ברחבי העולם.